YoniFlenner -> צילום בטבע: טכניקות צילום -> קומפוזיציה


קומפוזיציה

המושג "קומפוזיציה" בתחום הצילום לא מסתדר כל כך טוב כששומעים אותו לראשונה, זהו קונספט מוזר, אחרי הכל, בצילום בטבע איננו משנים דבר וחצי דבר, איננו יוצרים כלום, אנו פשוט מוצאים את העולם שבחוץ ומנציחים אותו (למרות כי ישנם צלמים שכן משנים את העולם עם עזרה של עיבוד תמונה שאחרי...)

אבל עדיין, על ידי שינוי זווית למשל של הנושא המצולם, ניתן להשיג תוצאות שונות לחלוטין, כשמביטים בתמונות של נושא מפורסם, כמו האיירס רוק (הסלע האדום) שבאוסטרליה, ניתן למצוא כי תמונות רבות צולמו מאותה הנקודה בדיוק אבל הן שונות אחת מן השנייה.

חישבו רגע, מה עושה תמונה אחת לטובה ואחרת לפחות טובה, מעבר לחשיפה הנכונה ולשאר הנתונים הטכניים אשר מוגדרים כהלכה ? הקומפוזיציה בצילום היא היכולת להכניס לתמונה את כל הפרטים שאתם רוצים, לא לכלול בה את כל מה שאינכם רוצים ולתאר נאמנה את היחס בין האובייקטים בתמונה, מעבר לכך, קומפוזיציה בצילום היא הרבה פעמים מה שמבדיל בין תמונה טובה לתמונה מצויינת.

כשמדברים על קומפוזיציה מדברים על מעין אוסף של חוקים בצילום, אך למעשה הם יותר קווים מנחים בצילום מאשר חוקים - אותם אסור להפר, אך לפני הכל, בכדי להפר את החוקים צריך להכיר, לדעת ולשלוט בהם מספיק טוב שכשעוברים עליהם עושים זאת בצורה מתוכננת ומודעת. גם שבירה של החוקים יכולה ליצור תמונות טובות אבל אם לא נדע איך לעשות את זה, זה ייראה בהתאם.


פריטים בתמונה:
הכלל הראשון בקומפוזיציה הוא לבחור מה ייכנס לתמונה ויותר חשוב - מה לא ייכנס לתמונה, לכן צילום באמצעות עינית המצלמה מומלץ יותר על פני צילום באמצעות מסך ה LCD. הביטו לא רק למרכז התמונה אלא לצדדים בכדי לוודא מה נקלט ומה לא. הזיזו את המצלמה למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה עד שלטעמכם כל האובייקטים הרצויים נמצאים בתמונה ואלו שאינם נחוצים, אינם מופיעים בה. גם "משחק" עם האורך המוקד יסייע לכם בכך.




יחסי גומלין:
יחסי הגומלין בתמונה יהיו מורכבים מנושא התמונה , החלק המשלים שלו (יש כאלו הקוראים לו נשוא התמונה) והרקע.
הנושא יהיה האלמנט החשוב ביותר בתמונה ויהיה ברור לצופה כי זהו הנושא, הנשוא יהיה רק המשלים שלו ולא "יגנוב" את ההצגה לנושא, וכך גם הרקע, ישלים את הפאזל של התמונה ולא יצבור תשומת לב רבה מעיני המתבונן. גם לצבעים משמעות מבחינת יחסי הגומלין. האם הרקע והאובייקט הינם בצבעים מנוגדים (ידגיש את האובייקט) או דומים (ייצר טשטוש והטמעה של האובייקט בסביבתו).




חוק השלישים:
בשביל להבין את חוק השלישים נדמיין כאילו אנו לוקחים את התמונה שלנו, ומחלקים אותה ל 3 פסים מאוזנים ו-3 פסים מאונכים. זה ייצור חלוקה של התמונה לשלישים. לפי הפסים האלו שנוצרו, נכוון את הקומפוזיציה שלנו במטרה שמושא הצילום יהיה על אחד הפסים , ובשאיפה על אחת ההצטלבויות שנוצרים לנו בין השלישים.



אם הנושא שלנו יהיה ממוקם במרכז התמונה, לרוב נקבל תמונה שטוחה וחסרת עומק ותנועה, אם הנושא שלנו יהיה ממוקם מחוץ להצטלבויות - בתוך אחד הריבועים החיצוניים, הקומפוזיציה שלנו תשאיר יותר מדי חללים ריקים ומיותרים בתמונה.

מבחינת האופק, חשוב שהוא יהיה ישר, מומלץ למקום את האופק בשליש העליון או בשליש התחתון או העליון, תלוי איזה חלק בתמונה הוא המעניין יותר.


מסגרת:
מיסגור בקומפוזיציה הינו שימוש באובייקטים בתמונה לצורך יצירת מסגרת לאובייקטים אחרים. כך למשל חלון פתוח ממסגר את העומד בתוכו, גשר והעמודים התומכים בו יכול למסגר את הסירה העוברת מתחתיו וכדומה. אם המסגרת הינה אחידה (כמו חלון) היא לא תתפוס תשומת לב רבה מדי ותשמש לרוב בתפקידה להדגיש את האובייקט שבתוכה. לעומת זאת מסגרות אחרות שהינן אחידות פחות או דומיננטיות מדי, יכולות להסיט את העין מהאובייקט המרכזי ולהפוך לחלק מרכזי מדי בתמונה.




מילוי התמונה:
תוך שאנו מיישמים את חוק השלישים, נרצה למלא את החללים הריקים שבתמונה בפרטים. ניתן לחלק את מילוי התמונה ל 2 סוגים כלליים של צילום, תמונה פתוחה ותמונה סגורה.

תמונה פתוחה היא תמונה אשר אינה מספרת את כל הסיפור, יש בה מושא צילומי אחד אור יותר בתוך סביבה רחבה ופתוחה.



תמונה סגורה כוללת את כל התמונה והפרטים ולא משאירה מקום רב לדמיון עם מסגרת מוגדרת בדרך כלל גם צפופה יותר מתמונה פתוחה, צילום דיוקן של אדם על רקע בד מטושטש אינו מצריך מאיתנו ניחושים נוספים ומייצר קומפוזיציה סגורה.



כשנצלם פורטרט רחוק או תמונת גוף של אדם, תמיד נשאף להשאיר מרווח ראש , אבל ככל שנתקרב למצולם כך ייקטן מרווח הראש שלנו עד שנתחיל להחסיר חלקים מהראש בתמונה. נקפיד תמיד לשמור את הפרצוף בשלמותו בדגש על העיניים.

מרווח תנועה בא לתאר את ההתאמה הכללית של כיוון התמונה למושא הצילום , אם נצלם בן אדם שמדבר או שהולך מימין לשמאל אנחנו נמקם אותו בצד ימין של התמונה, זאת בכדי שלא ייווצר מצב שבו הבן אדם הולך לנו אל מחוץ לתמונה.


צבעים:
גם בצבע ניתן להשתמש כדי לשפר את הקומפוזיציה שלנו, ונוכל להוסיף לה עומק או לרכז את תשומת הלב בנושא הצילום שלנו.

זה נכון שלרוב לא תהיה לנו שליטה על הצבעים בסצנה. במיוחד בצילומי רחוב, אבל צבעים תמיד קיימים , ואיך נמקם אותם בפריים ולאן שנכוון את המצלמה תלוי בנו.

צבע זה מימד נוסף של קומפוזיציה שחשוב לזכור, צבעים שונים נותנים רגשות שונים . גוונים קרים מרגיעים ( כחול למשל) וצבעים חמים ( כתום למשל) מלחיצים.




קווים מוליכים:
מכיוון שתמונה היא רק דו מימדית, פעמים רבות נראה התרחשות או נוף מדהים ונצלם אותו אבל בתמונה עצמה זה לא ייראה לנו מרשים או עמוק כמו במציאות. ולכן נצטרך להשתמש בקווים מוליכים כדי להקנות את המימד השלישי לתמונות שלנו.

קו מוליך הינו קו ממשי (גדר ארוכה) או מדומה (מבט מגבוה על שורה של מטריות המוחזקות על ידי אנשים העומדים בתור). הקווים המוליכים, מובילים את העין של הצופה לאובייקט בתמונה העומד בקצה הקווים או לאורכה או רוחבה של התמונה (העין מתחילה בקצה האחד ומסיימת בשני). קו מוליך משמש הרבה מאוד בצילומי נוף אשר בהם הנחל מוביל את העין מפינה לפינה, השמים מובילים את העין מקצה לקצה וכדומה. קו מוליך יכול להיות קו ישר או אלכסוני, כמו גם קו מתעקל.




זוויות צילום:
נקודת מבט שאנשים בדרך כלל לא מכירים יוערכו מאוד בצילומים:
כשמצלמים בן אדם מלמטה למעלה אנחנו מגדילם ומעצימים אותו והופכים את הצופה להיות קטן מהמצולם ,נשתמש בכך כשנרצה להעצים את הדמות ולהגדיל אותה. מבנה שיצולם מלמטה למעלה ייראה מרשים וגדול יותר.

כשנצלם בן אדם מלמעלה למטה אנחנו בעצם גורמים לצופה להיות גדול וגובה יותר מהמצולם ובכך מקטינים אותו בפני הצופה נשתמש בזה כשנרצה לייחס לו משמעויות כמו חוסר משמעות או אומללות או להדגיש את הגודל שלו בתמונה.